• Admin

חרדה מטיפול שיניים- איך מתמודדים?



חוץ מהיותי מדריכה להתפתחות המסייעת להורים וילדים להתגבר על קשיים התפתחותיים, אני גם אמא גאה ל-3 ילדים.

גם אני, כמו כל אמא אחרת, חווה אתגרים בהורות וצורך להתמודד עם קשיים.

על אחד מהם אני רוצה לספר היום.

אני רוצה לשתף אתכם בתהליך אישי שעברתי , כאמא, עם ביתי הקטנה שחוותה קושי לעבור טיפול שיניים.

אני יודעת שלא מעט הורים מתמודדים עם החרדה של ילדיהם מרופאי השיניים. לכן חשוב לי לספר את סיפורי , לתת כמה טיפים ובעיקר להעביר את המסר שלהורים חלק משמעותי ביכולת לעזור לילדים להתגבר על חרדה מטיפולי שיניים.

הכל התחיל בשנה שעברה, בבדיקת שיניים ראשונה (אותה הסכימה לעבור) , גילינו שלכרמל בת ה-4 יש מספר חורים רציניים בשיניים.

קובעים תור לטיפול, כרמל משתפת פעולה, מקבלת זריקה ופתאום מסרבת להמשיך . התחושה של ההרדמה, המגע של המכשירים הלחיצו אותה והיא לא אפשרה לרופאה להמשיך. מתוסכלים וחסרי אונים שבנו הביתה, כשהחורים עדיין בפה.

חברה, שגם לבן שלה לא קל בטיפולי שיניים (ולמי מאיתנו קל? ), המליצה על רופאה פרטית נחשבת.

הלכנו לפגישת הכרות (נוהל קבוע אצל רופאים פרטיים, בעיני בזבוז כסף שלא מסייע לטיפול) עם הרופאה, המרפאה, האביזרים. ראינו שיש טלוויזיה בתקרה (אופייני למרפאות פרטיות, אך בזמן הטיפול בעיני לא ממש מסייע ולעיתים גם מפריע...) ובפגישה הבאה ניגשנו לטיפול. הרופאה הזהירה מראש שכנראה יהיה צורך בסדציה (הרדמה עמוקה יותר שמאוד מטשטשת ומרפה את כל השרירים) , ולמרות האזהרה מראש, באופן בה ניתנה התרופה, רגע מתן ההרדמה היה רגע טראומטי במיוחד עבור כרמל.

עם כל הטשטוש שחוותה מההרדמה, היא המשיכה להיות בשליטה ולא אפשרה לרופאה לעבוד. השרירים אמנם היו רפויים, אך התודעה עדיין בשליטה ולרופאה הזו לא היו כלים כדי להפיג את החרדה הרבה של כרמל.

בדיעבד הבנתי, שלמרות המוניטין הרב של הרופאה הזו, היא לא הייתה הרופאה המתאימה לכרמל ואף הזיקה לה והגבירה אצלה את החרדה.

הכישלון אצל רופאה פרטית נחשבת ערער אותי לחלוטין. אם היא לא הצליחה לעשות זאת, מי כן? הרופאה טענה שהדרך היחידה בה כרמל תצליח לעבור טיפול היא בהרדמה מלאה, דבר שלשמחתי כמובן היה לא נכון בסופו של דבר.

האפשרות של הרדמה מלאה לא הייתה רלוונטית עבורי, גם בגלל החשש מהרדמה מלאה וגם בגלל התחושה שטיפול בהרדמה מלאה אינו הפתרון הנכון, הרי יהיו עוד בדיקות וטיפולים- אז בכל פעם יהיה צורך בהרדמה מלאה מחדש?

לאחר התייעצות עם פסיכולוג ילדים,החלטתי לנסות שוב עם רופאה חדשה .

בחיפושים התמקדתי ברופאים שעובדים עם ילדים מיוחדים ומאתגרים במיוחד וקיוויתי שזה יהיה המתכון להצלחה.

מצאתי רופאה מקסימה ונעימה, שוב הלכנו למפגש הכרות (כמו שאמרתי, הנוהל המיותר והיקר הזה), וכרמל דווקא הוקסמה ממנה, תרתי משמע. הרופאה העדינה והחייכנית , עשתה עם כרמל קסמים, מרחה לה "לק" על השיניים (חומר לשמירה על השיניים), והיינו מאוד אופטימיים לקראת הטיפול.

אך כמו בפעם הקודמת, ברגע שכרמל חשה את ההרדמה בפה, את המכשור וההתעסקות בפיה, היא נאטמה וסירבה לשתף פעולה.

עם כל התסכול, התעשתי והבנתי שכרגע עומדות בפניי 2 אפשרויות:

1. לקבוע תור לטיפול שיניים בהרדמה מלאה

2. לעזוב את הנושא למספר חודשים, במהלכם היא תגדל ואני אלמד את הנושא לעומק ואנסה להתמודד בעצמי ולעזור לה.

האפשרות שבחרתי, היא כמובן האפשרות השנייה. לקחתי פסק זמן ארוך, במהלכו התחלתי לקרוא על הנושא של חרדות ילדים באופן כללי (ספר מומלץ- פחדים של ילדים מאת חיים עומר ואלי ליבוביץ) , ועל חרדה מרופאי שיניים בפרט שיש לה שם מקצועי- דנטופוביה.

ואז בניתי לי תוכנית פעולה שאותה אפרט כאן ואתם מוזמנים לנסות:

1. מסר ברור- חורים בשיניים= פחות ממתקים - יצרתי אצל כרמל את ההקשר בין אכילת מתוקים לחורים בשיניים. הסברתי לה בצורה עניינית, שאכילת מתוקים בזמן שיש חורים בשיניים, מעמיקה אותם ופוגעת , ולכן עד שהחורים לא יסתמו, היא לא תוכל לאכול מתוקים.

אני מודה, לא עמדתי בחוק של עצמי באופן מלא, ככל שהתהליך התארך (להזכירכם לקח שנה...) , הבנתי שבכל זאת מדובר בילדונת קטנה והרשיתי באופן קצוב ומאוד מוגבל ממתק מדי פעם.

עדיין המסר עבר בצורה ברורה- חורים בשיניים= הפסקה/הפחתה בממתקים כדי להגן עליה, לא חלילה כעונש.

2. חשיפה לנושא באמצעות משחקים- רכשתי לכרמל את המשחקים שמצאתי בנושא: פליימוביל של רופא שיניים, פליידו (פלסטלינה ) של רופא שיניים .

הלהיט הכי גדול מבחינתה היה אפליקציות סלולריות של רופא שיניים- בהן היא יכלה להיות רופאת השיניים, להיעזר בכלים, להעיף חיידקים, לעקור שיניים, לסתום חורים ועוד דברים מדליקים.

3. דמיון מודרך – חשבנו על זמן הטיפול ודמיינו יחד מה נעשה במהלכו ואחריו. כרמל עצמה את העיניים ודמיינה את הגלידה שהיא תאכל אחרי הטיפול, הטעם שלה, המרקם.

הדבר החשוב היה לפרט ככל שניתן את החוויה, באמצעות כל החושים, כך שתהיה תחושה אמיתית ככל האפשר.

למרות שילדים יכולים להתחבר לחווית הדימיון המודרך יותר בקלות ממבוגרים, עדיין נדרש אימון של התהליך, לימוד של הגוף של חוויה חושית רק באמצעות הדימיון . אפשר גם לתת לילדים לחוות מדיטציות כלליות בדימיון מודרך כדי להתרגל לחוויה.

בעיקר חשוב האימון של תהליך דימיון מודרך מפורט של חווית ההצלחה של טיפול השיניים ומה תעשו עם הילד אחר כך.

4. מודעות גוף ומגע- התאמנתי עם כרמל על נשימות ומה הן עושות לגוף (מיינדפולנס, למי שרוצה להתעמק). הנחתי אותה להניח את הידיים על הבטן ולהרגיש איך הבטן עולה ויורדת כשמכניסים אוויר ומוציאים אותו. לימדתי אותה להתרכז בנשימה שלה וזאת באמצעות תיאור מילולי של תהליך הנשימה, איך נכנס האוויר, עובר בגוף, ואיך הוא יוצא.

הסברתי לה שכך נעשה גם בזמן הטיפול.

במהלך הטיפול הזכרתי לה כל פעם להניח ידיים על הבטן,להרגיש את הנשימות שלה וגם אני הנחתי את היד שלי על הידיים שלה. גם כדי למנוע ממנה לעשות את התנועה האינסטנקטיבית של הזזת היד של הרופאה מהפה שלה, וגם כדי לתת לה תחושה של בטחון שאני איתה, לאורך כל הטיפול, מחזיקה אותה, אוהבת, שומרת עליה.

עם היד השניה נתתי לה מגע עמוק ואיטי בכפות הרגליים. נגעתי לאט בכל עצם בכף הרגל שלה. המגע הזה מרגיע ,מסייע להפחתת העוררות של מערכת העצבים ובמיוחד המערכת ההישרדותית (המערכת הסימפטתית) וגם מעביר את המודעות (המיינד) אל כפות הרגליים ומאפשר לה להשתחרר קצת מהלחץ של הטיפול.

אחרי הטיפול כרמל קיבלה המון המון המון חיבוקים ארוכים וחמים. גם אחרי הטיפול, הפה עדיין רדום, התחושה עדיין לא נעימה ויש צורך בהרגעת הגוף והנפש מהחוויה שעברה. לכן, המשכתי לתת מגע עמוק ומרגיע גם בשעות שאחר כך.

5. אוזניות ומסכים- התכנון המקורי שלנו היה שכרמל תהיה עם אוזניות ותראה סרטונים בזמן הטיפול, ובכך תוסח דעתה מהטיפול.

בפועל, רמת הסטרס בה הייתה כרמל לא אפשרה לה להתרכז בכלל בסרטונים

( למרות שבדרך כלל היא מאוד אוהבת לראות).

לכן, בעיני כשהמתח הגופני מהטיפול כל כך גבוה, המסכים רק מפריעים להירגע.

מה שכן סייע היו האוזניות- אוזניות גדולות שמכסות את כל האוזן ועזרו לסכך את רעשי המכשירים הרפואיים ועדיין איפשר לכרמל לשמוע את הדברים שלי ושל הרופאה.

6. חיזוקים חיוביים ו...חפירות - עוד לפני הטיפול חיזקתי בכרמל את התחושה שהיא יכולה לעבור את הטיפול בהצלחה. מעבר להתניה שיצרתי לגבי הגבלת המתוקים בגלל החורים, היה לי חשוב גם לחזק את תחושת המסוגלות שלה לעבור את זה בהצלחה.

החיזוקים היו בדברים שבכלל לא קשורים לטיפול השיניים. כל הישג שלה היה סיבה למחמאה. לקראת הטיפול גם הוספתי חיזוקים על הבגרות שלה והיכולת שלה להתמודד עם הטיפול. במידה, כדי שלא יווצר יותר מדי לחץ....

בטיפול עצמו לא הפסקתי לדבר אל כרמל(אל דאגה, הרופאה שמחה על כך ואף עודדה אותי .. ). שילבתי דמיון מודרך, כמו שעבדנו בבית, תיארתי לכרמל את הרגע שאחרי הטיפול, הגלידה הטעימה שתאכל.

סיפרתי לרופאה בקול רם על כל החוזקות של כרמל, על איך היא רוכבת יפה על אופנים בלי גלגלי עזר, על הדברים שהיא אוהבת לעשות , על יום הכיף המשותף שלנו והמתנה שהיא עומדת לקבל בסיום הטיפול (בסעיף הבא).

בכל פעם שהיה רגע קשה , בו כרמל בכתה ורצתה להפסיק (בעיקר כשמכשירים מסוימים עוררו את הרגישות החושית בפה), הזכרתי לכרמל את הנשימות, את הנחת הידיים על הבטן ואיך מרגישה הנשימה בכל הגוף.

החיבור לתחושות הגוף מסית את המחשבה מהחרדה מהטיפול.

7. פרסים,מתנות ויום כיף - כאשת מקצוע, אני לרוב מנחה הורים לא להשתמש בפרסים ומתנות כאמצעי לגרום לילדים לעשות דברים, או לפחות לעשות שימוש מאוד מושכל בכלי זה. הסיבה היא שבמקרים רבים השיטה הזו לא מניבה הישגים .

במקרה הזה, האמנתי שזה יכול להיות אמצעי שיעזור לגייס את שיתוף הפעולה של כרמל. בזמן הטיפול, התיאור המילולי של הבובה שנקנה אחריו, איך היא תיראה ומה נעשה איתה, בתוספת תיאור הפרסים שתקבל ממגירת ההפתעות של רופאת השיניים, עזרו לכרמל לדמיין את הרגע שאחרי הטיפול .

החלטתי להפוך את יום הטיפול ליום כיף עבור כרמל. זה אומר שבישרתי לה כמה ימים קודם שביום הטיפול היא לא תלך לגן , שנעשה יום כיף של בילוי משותף, וכל זאת בזמן שכל הילדים הולכים לגן כרגיל. זה נתן לכרמל תחושה שהיא מיוחדת, שהיום הזה הוא יום נעים, מתנה רק בשבילה. המטרה הייתה שהיא תרגיש שהטיפול הוא רק חלק קטן ביום שברובו יהיה מהנה וכיפי.

תובנות מהתהליך

* גם רופאים מומחים, עם אחוזי הצלחה מרשימים, הם לא ערובה להצלחת הטיפול. אם לא תהיה כימיה עם הילד, זה לא יעבוד. לכן, ביחרו את הרופא שיתאים לילדיכם ולא את הרופא הכי נחשב (הרופאה שעשתה את הטיפול לכרמל הייתה רופאת קופת החולים ולא רופאה פרטית).

* אתם מכירים את הילדים שלכם הכי טוב! גם הרופא הכי מוצלח לא יצליח בלעדיכם. הביטחון שתשרו על ילדיכם, הרוגע והחיזוקים, הם אלה שיהפכו את הטיפול למוצלח. חשוב שתעשו גם אתם הכנה, תדמיינו את ההצלחה ותאמינו בילדיכם. כך הוא/היא ירגישו שיש להם על מי לסמוך. חשוב שתהיו שם פיזית ורגשית, תהיו קרוב אליהם עם מיקוד מקסימלי בילדכם.

* גם המפגש הבא במרפאה ידרוש עבודת הכנה- הטיפול שלנו הצליח וכרמל סיימה אותו ללא חורים בפה. ההנחיה של הרופאה היא לחזור לבדיקה בעוד חצי שנה. ההנחה שלי היא שגם המפגש הבא עם הרופאה יהיה מאתגר. לכן, לקראת המפגש הבא, נעשה תהליך הכנה דומה וכולי תקווה שזכרון ההצלחה מהטיפול הנוכחי, יאפשר לה לעבור בהצלחה כל ביקור במרפאת השיניים.

וזוהי כרמל, כמה דקות אחרי סיום הטיפול, עם הקשת שבחרה כמתנה ממגירת ההפתעות של רופאת השיניים.


מוזמנים ליצור קשר אם תרצו להתייעץ

מאיה אריאלי-ברון

מדריכה להתפתחות ילדים

0549000301

#חרדהמרופאשיניים #דנטופוביה #דמיוןמודרך

58 views