חרדה מטיפול שיניים- איך מתמודדים?

בבדיקה ראשונה, כרמל בת הארבע הסכימה להיבדק וגילו כמה חורים. בטיפול עצמו קיבלה זריקה, ואז סירבה להמשיך: תחושת ההרדמה ומגע המכשירים הלחיצו אותה. חזרו הביתה עם החורים במקום.

חברה המליצה על רופאה פרטית נחשבת. בפגישת היכרות ראו טלוויזיה בתקרה — מאיה כתבה שזה לא תמיד עוזר בזמן טיפול. הרופאה הזהירה שככל הנראה תידרש סדציה. רגע מתן התרופה היה קשה במיוחד לכרמל, וגם עם הטשטוש היא לא אפשרה לעבוד.

בדיעבד הרגישה מאיה שאותה רופאה, למרות המוניטין, לא התאימה לכרמל והחרדה גברה. ההצעה היחידה שם הייתה הרדמה מלאה. בשבילה זה לא היה פתרון — גם בגלל החשש, וגם כי יהיו עוד ביקורים.

אחרי שיחה עם פסיכולוג ילדים חיפשה רופאה שעובדת עם ילדים מאתגרים. כרמל התחברה לרופאה עדינה שעשתה איתה «קסמים» ומרחה לק על השיניים. שוב, ברגע ההרדמה והמכשור בפה — היא נאטמה.

עמדו שתי אפשרויות: תור להרדמה מלאה, או להמתין כמה חודשים, לקרוא ולנסות לעזור בעצמה. היא בחרה בפסק זמן. קראה על פחדים של ילדים — בין השאר בספר «פחדים של ילדים» של חיים עומר ואלי ליבוביץ — וגם על חרדה מרופאי שיניים, שלמדה שנקראת לפעמים דנטופוביה.

מסר ברור, לא כעונש: חורים בשיניים פירושם פחות ממתקים, כדי לא להעמיק אותם. כשהתהליך התארך לשנה, הרשתה מדי פעם ממתק מוגבל — ועדיין השאירה את הקשר בין מתוק לחורים.

חשיפה במשחק: פליימוביל ופלסטלינה של רופא שיניים, ואפליקציות שבהן כרמל הייתה «הרופאה». דמיון משותף לקראת הטיפול ואחריו — כולל גלידה, טעם ומרקם — בפירוט דרך החושים. זה היה אימון שלהם בבית, לא הבטחה שדמיון מטפל בחרדה.

נשימות: להניח ידיים על הבטן ולהרגיש איך היא עולה ויורדת. בטיפול הזכירה לה את זה, שמה יד על ידיה — גם כדי שלא תזיז את יד הרופאה, וגם כדי שתרגיש שמאיה איתה.

מגע איטי בכפות הרגליים עזר לכרמל, מניסיונה של מאיה, להעביר קצת תשומת לב מהפה. אין כאן טענה שמגע «מכבה» את מערכת העצבים. אחרי הטיפול היו חיבוקים ארוכים, כי הפה עוד רדום והחוויה עוד בגוף.

התכנון היה אוזניות וסרטונים. בפועל המתח היה גבוה מדי בשביל המסך. מה שכן עזר: אוזניות גדולות שכיסו את האוזן והחלישו רעשי מכשירים, ועדיין אפשרו לשמוע את מאיה ואת הרופאה.

חיזוקים על דברים שלא קשורים לשיניים, ובמידה גם על היכולת להתמודד — בלי להעמיס לחץ. בטיפול דיברה אליה כל הזמן, שילבה את הדמיון מהבית, וסיפרה לרופאה בקול על החוזקות של כרמל. ברגעים קשים חזרה לנשימות ולידיים על הבטן.

ככלל מאיה ממעטת בפרסים. כאן בחרה בכל זאת יום כיף, בובה אחרי הטיפול ומגירת ההפתעות של הרופאה — כדי שכרמל תוכל לדמיין את הרגע שאחרי. יום הטיפול היה יום בלי גן, בילוי משותף, והטיפול רק חלק ממנו.

• רופא נחשב אינו ערובה. בלי חיבור לילד זה עלול לא להחזיק. הרופאה שסיימה את הטיפול הייתה רופאת קופת חולים, לא רופאה פרטית.
• ההורים מכירים את הילד. נוכחות רגועה וקְרבה עשויות לעזור — לא להבטיח הצלחה.
• גם הביקור הבא עלול להיות מאתגר. אצלם הטיפול הסתיים בלי חורים בפה, וההכנה לקראת המפגש הבא נשארה רלוונטית.